האברך יענקי וייסברג הדמיה

האברך יענקי וייסברג

הוא רומן משפחתי על הורות וגבריות,
על אמונה ומשפחה, על תמימות והתפכחות.
זהו סיפור על אחים, על פרידה ומפגש מחודש.
זהו סיפור על החברה החרדית ועל התמורות שחלות בה.

זוכה פרס לסופרים בראשית דרכם משרד התרבות והספורט (2024)
נבחר לרשימה הקצרה בפרס ספיר (ביכורים, 2024)

האברך יענקי וייסברג הדמיה

האברך יענקי וייסברג

הוא רומן משפחתי על הורות וגבריות,
על אמונה ומשפחה, על תמימות והתפכחות.
זהו סיפור על אחים, על פרידה ומפגש מחודש.
זהו סיפור על החברה החרדית ועל התמורות שחלות בה.

זוכה פרס לסופרים בראשית דרכם משרד התרבות והספורט (2024)
נבחר לרשימה הקצרה בפרס ספיר (ביכורים, 2024)

טעימות מתוך הספר:

תקציר גב הספר:

יענקי וייסברג נועד ללמוד תורה. חייו נעים על הציר שבין הבית לישיבה, עד שבצהרי יום, בדיוק בזמן שהוא עומד להחזיר את ילדיו מהגן, מגיעה שיחת טלפון המטלטלת את עולמו; אחיו ארי, שיצא בשאלה ונודה מבית ההורים עשור לפני כן, תובע זכות אחים. ההיסוס הקריר שבו מתייחס אליו יענקי בשיחה הראשונה מתחלף בלא משים בחידוש הקשר החזק והעמוק שמשנה את חייהם.
סיפורם הסוחף של יענקי וארי מעביר את הקוראים מסע המעורר שאלות, לבטים וגילויים, דרך אירועי חיים המשנים את זהות הגיבורים ומעצבים אותה מחדש.
שייכות וזרות, אהבה ומסירות, קנאה ותחרות הם חלק מהסוגיות הנפרסות בעלילה רוויית השכבות, הרלוונטית כל כך לישראל של ימינו. שפתו העשירה של הספר משחקת בין העולמות, שואבת מלשון המקרא והחכמים, משפת הישיבות ומהעברית החיה של זמננו אנו ומספקת נקודת מבט ייחודית על אבהות, על גבריות ועל החברה החרדית בישראל.
על אף שהגיבור הראשי הוא אברך כולל חרדי, זהו רומן אוניברסלי שנוגע בעצבים החשופים של המשפחה, ביחסים הטעונים בין אנשים שחיים יחד, בתפרים העדינים המחברים בין קדושת המסורת לקדושת האהבה, בין מה שצריך למה שרצוי. החרדיות בדרמה הזאת היא בבחינת תפאורה בלבד.

ציפור

פתיח:

"יענקי מלטף את ראשו של התינוק הרעב היונק במרץ. ידו הימנית עוקבת באצבע המורה אחר האותיות הצפופות בדף הגמרא המונח על הסטנדר, פלג גופו העליון מתנועע קלות לקצב מילות הלימוד, ידו השנייה ממשיכה ללטף את ראשו של מאיר.
הוא מרכין את עיניו כדי להביט בפניו החולמניות של בנו התינוק, בהתעלות הנפש, מוקף כולו בזיווה של מצווה. מבטיהם הלועגים של שאר האברכים עושים את דרכם אליו כחיצים מורעלים של בוז, פוצעים אותו, צורבים. הוא שומע בבירור אך כמו ממרחק גדול את צחוקם ואת הרינונים על אותו אב שבעבורו נשתנו סדרי בראשית והוא מניק את בנו.
הוא ממשיך ללטף ברוך את ראשו של מאיר, בידיעה ברורה שעליו לספוג כל השפלה בהכנעה וביראה, שהרי נעשה לו נס. אילו יכול היה ללבן לחבריו את פשרו של אותו הנס, היה מסביר להם שכך הוא מזין את בנו – בחלב את גופו, ובתורה את נפשו.
דגדוג קל בסנטר, בחיבור שבין זקן לצוואר, וצליל מתגלגל של פלסטיק חלול על רצפה חשופה מעירים אותו מהניקור. לרגע נשימתו נעתקת מריאותיו, הוא מסתכל סביבו בבהלה, כמי שאינו בטוח היכן הוא. פפפפפ, הוא נושף בהקלה. ברוך השם, רק חלום. מאיר התינוק ישן בין זרועותיו. הבקבוק הריק המוטל על הרצפה מאשר לו שאכן חלם, שכנראה שקע בשינה עמוקה."

מנימוקי השופטים:

ועדת השיפוט בפרס ספיר:
"בשפה קולחת ובעלילה מרתקת ובנויה היטב, הספר פותח צוהר עדין ואמין אל הווי החיים של החברה החרדית בישראל של ימינו. […] הדמויות, על כאביהן וחולשותיהן, משכנעות במורכבותן, והולכות ומתפתחות לאורך הספר.
כל אלה עטופים בחמלה, באהבה ובעומק מחשבה, אשר נגלים לאורך כל הספר ומזינים את היחסים בין הדמויות בכוחות להתמודד ולמצוא פתרונות שיש בהם מזור לשבר המשפחתי".

ועדת פרס "שרת התרבות" (הפרס לסופרים בראשית דרכם של משרד התרבות והספורט):
"מדובר במסמך ייחודי החשוב בפרט בימים אלה של פילוג וקיטוב, המעניק לקורא החילוני הצצה יוצאת דופן לעולם האברכים […] ראויה לציון דרך הכתיבה הקולחת המנגישה את העלילה ומקרבת את הקורא לדמויות, גם בקרב מי שאינו חרדי […]"

המלצות המבקרים:

המלצות הקוראים:

על הסופרת:

ד"ר דבורה ווגנר, (1969), כלת פרס שרת התרבות והספורט לסופרים בראשית דרכם (2024). נבחרה לרשימה הקצרה לפרס ספיר-ביכורים (2024). עורכת ספרות, לקטורית ומגיהה.

נשואה למתי, אמא לשמונה, וסבתא לנכדים.
גרה במעלה אדומים.
האברך יענקי וייסברג הוא ספרה הראשון.

דבורה ווגנר

מוזמנים לפנות אליי:

לפניות בעניין עריכה ולקטורה (בעברית, אנגלית ואיטלקית), לחצו כאן.

כל הזכויות שמורות © דבורה ווגנר
הצהרת הנגישות באתר