הוא רומן משפחתי על הורות וגבריות,
על אמונה ומשפחה, על תמימות והתפכחות.
זהו סיפור על אחים, על פרידה ומפגש מחודש.
זהו סיפור על החברה החרדית ועל התמורות שחלות בה.
זהו סיפורם המרגש של האחים יענקי וארי וייסברג – הוייסברגים.
יענקי וייסברג נועד ללמוד תורה. חייו נעים על הציר שבין הבית לישיבה, עד שבצהרי יום, בדיוק בזמן שהוא עומד להחזיר את ילדיו מהגן, מגיעה שיחת טלפון המטלטלת את עולמו; אחיו ארי, שיצא בשאלה ונודה מבית ההורים עשור לפני כן, תובע זכות אחים. ההיסוס הקריר שבו מתייחס אליו יענקי בשיחה הראשונה מתחלף בלא משים בחידוש הקשר החזק והעמוק שמשנה את חייהם.
סיפורם הסוחף של יענקי וארי מעביר את הקוראים מסע המעורר שאלות, לבטים וגילויים, דרך אירועי חיים המשנים את זהות הגיבורים ומעצבים אותה מחדש.
שייכות וזרות, אהבה ומסירות, קנאה ותחרות הם חלק מהסוגיות הנפרסות בעלילה רוויית השכבות, הרלוונטית כל כך לישראל של ימינו. שפתו העשירה של הספר משחקת בין העולמות, שואבת מלשון המקרא והחכמים, משפת הישיבות ומהעברית החיה של זמננו אנו ומספקת נקודת מבט ייחודית על אבהות, על גבריות ועל החברה החרדית בישראל.
על אף שהגיבור הראשי הוא אברך כולל חרדי, זהו רומן אוניברסלי שנוגע בעצבים החשופים של המשפחה, ביחסים הטעונים בין אנשים שחיים יחד, בתפרים העדינים המחברים בין קדושת המסורת לקדושת האהבה, בין מה שצריך למה שרצוי. החרדיות בדרמה הזאת היא בבחינת תפאורה בלבד.
"יענקי מלטף את ראשו של התינוק הרעב היונק במרץ. ידו הימנית עוקבת באצבע המורה אחר האותיות הצפופות בדף הגמרא המונח על הסטנדר, פלג גופו העליון מתנועע קלות לקצב מילות הלימוד, ידו השנייה ממשיכה ללטף את ראשו של מאיר.
הוא מרכין את עיניו כדי להביט בפניו החולמניות של בנו התינוק, בהתעלות הנפש, מוקף כולו בזיווה של מצווה. מבטיהם הלועגים של שאר האברכים עושים את דרכם אליו כחיצים מורעלים של בוז, פוצעים אותו, צורבים. הוא שומע בבירור אך כמו ממרחק גדול את צחוקם ואת הרינונים על אותו אב שבעבורו נשתנו סדרי בראשית והוא מניק את בנו.
הוא ממשיך ללטף ברוך את ראשו של מאיר, בידיעה ברורה שעליו לספוג כל השפלה בהכנעה וביראה, שהרי נעשה לו נס. אילו יכול היה ללבן לחבריו את פשרו של אותו הנס, היה מסביר להם שכך הוא מזין את בנו – בחלב את גופו, ובתורה את נפשו.
דגדוג קל בסנטר, בחיבור שבין זקן לצוואר, וצליל מתגלגל של פלסטיק חלול על רצפה חשופה מעירים אותו מהניקור. לרגע נשימתו נעתקת מריאותיו, הוא מסתכל סביבו בבהלה, כמי שאינו בטוח היכן הוא. פפפפפ, הוא נושף בהקלה. ברוך השם, רק חלום. מאיר התינוק ישן בין זרועותיו. הבקבוק הריק המוטל על הרצפה מאשר לו שאכן חלם, שכנראה שקע בשינה עמוקה."
כתבה מאת תחיה ברק ב"לאישה":
ריאיון במגזין "מוקסיני":
ריאיון לגל"צ "ספרים רבותיי ספרים"
ריאיון ב"מה שכרוך" מגזין יומי לספרות החל מדקה 29:40
מה קורא? ספרים! פרק 17 עם ד"ר דבורה ווגנר מחברת האברך יענקי וייסברג
ד"ר דבורה ווגנר, (1969), עורכת ספרות, לקטורית ומגיהה. מוסמכת בהנחיית הורים. מחקריה לאורך השנים עסקו בפניה השונים של ההורות בישראל. עבודת הדוקטורט על אבהותם של אברכים חרדים, אשר הייתה ההשראה לספר זה, נחשבה לפורצת דרך בתחומה. היא הציפה את סוגיית הקשר שבין אבהות, גבריות, דת ולאומיות. בספר זה מועלות הדילמות הגדולות של המגזרים.
דבורה נשואה למתי, אמא לשמונה, וסבתא לנכדים.
גרה במעלה אדומים.
האברך יענקי וייסברג הוא ספרה הראשון.
לפניות בעניין עריכה ולקטורה (בעברית, אנגלית ואיטלקית), לחצו כאן.
מוזמנים לפנות אליי:
כל הזכויות שמורות © דבורה ווגנר
הצהרת הנגישות באתר
בניית אתר: רותי גרוסברגר-חרץ